ספורט נכים
אלינור ראובן
:מבוא
עבודתי עוסקת בנושא ספורט הנכים בישראל. השאלה אותה אבדוק היא מהו המקום שנותנים לתחום זה במדינה ובמה הוא יכול לתרום לנכים. הסיבה שבחרתי בנושא זה היא בגלל שאני חושבת שלא נותנים לספורט הנכים מספיק מקום ומשמעות ולעיתים הנכים עצמם לא מודעים ליתרונות של הספורט ועד כמה זה יכול לעזור להם.
הוצלר אומר כי יש 3 קטגוריות שונות בתוך המושג "ספורט נכים
ספורט הישגי (תחרותי)- בחברה שלנו כיום ישנה התייחסות לקויה לבני אדם בעלי מוגבלויות שעושים ספורט לשם הנאה. עד לפני כמה שנים היה מקובל "להמטיר" מדליות על המשתתפים בתחרויות בטענה ש"כל אחד זוכה", מה שהקשה על הספורטאים הנכים להציב לעצמם מטרות ולעמוד בהן. אך גם בימינו בגלל הסיווג הרחב של נכויות המשתתפים, מחולקות הרבה מדליות לכל קטגוריה. דבר זה גורם לירידה באיכות התחרות, תחושת בלבול אצל הצופים וירידת ערכו של ספורט הנכים בעיני הציבור. כדי לפתור בעיה זו, הארגונים הבינלאומיים עוסקים בנושא של סיווג תפקודי, כך יהיה אפשר לסווג כל בעל לקות כלשהי תחת קטגוריה מסויימת.
2. ספורט עממי (נופשי)- מטרותיו העיקריות הן בילוי, הנאה, שיפור הבריאות והסחת הדעת מהמאמץ היום-יומי. ההבדל העיקרי בין ספורט מסוג זה לבין ספורט הישגי הוא רמת השאיפה להישגים. בספורט עממי השאיפה להישגים היא פחותה משום שרצונם הוא לאו דווקא להתחרות נגד נכים אחרים, אלא לקיים פעילויות ספורטיביות עם בני משפחה וחברים שהם לא בעלי מוגבלות פיזית. לכן, הוצלר מציע שארגוני ספורט יאפשרו פעילויות לנכים וללא נכים יחדיו.
3. ספורט שיקומי (ריפויי)- ספורט שמיועד לנפצעים או לפגועים שיכולו לחזור להיות כפי שהיו ע"י הספורט. בקטגוריה זו ישנם שני שלבים: השלב הראשון הוא הצבת מטרה שמשפרת תופעות גופניות ונפשיות אצל הנכה או מונעת הדרדרות שלהן. השלב השני הוא שיטה- לכל נכה שיטת ריפוי שונה, ואם יבצעה, הפעילות הגופנית והספורט יהוו תרומה חשובה להפחתת התלות בסביבה ולשיקום הנכה.
לעומת הוצלר, יערון, הרץ וגולדצויג מדברים על הנושא של דימוי גוף בקרב ספורטאים נכים. במקרים רבים, נכות יכולה להיחשב כסימן של כישלון, משום שדימוי גוף מבוסס על ההופעה הפיזית ואצל נכים ההופעה הפיזית אינה מושלמת. ממחקר שבו בדקו את רמת דימוי הגוף של ספורטאים נכים מול אנשים ללא מגבלות פיזית שלא עושים ספורט, עולה המסקנה שספורטאים נכים מאו שלמים עם הגוף שלהם. אין ספק שהעיסוק בספורט הוא בריא, וחשוב, אך אי אפשר להבין מכך שדימוי הגוף של הנכים בטוח ישתפר כתוצאה מהעיסוק בספורט. הכלי של הספורטאי הוא גופו, ולכן נדמה שהספורטאים הנכים בוחרים להציג "כלי פגום" ולשם כך צריך מישהו שמלכתחילה שלם מאוד עם הגוף שלו. ישנה השערה שנכים הבוחרים לעסוק בספורט הם מראש שלמים מאוד עם הגוף שלהם ואולי אפילו עדיף קודם לעבוד עם הנכה על דימוי הגוף שלו ורק לאחר מכן להפנות אותו לספורט.
לדעת הוצלר וברק (2012) המוגבלות של הנכים גורמת ליכולת ירודה לבצע פעילות גופנית ומגבלת ביכולת התפקודית, מה שגורם לרמת אקטיביות ירודה, ולכן גם לירידה בכושר הגופני. לכל נכה חשוב מאוד לעשות כל פעילות אקטיבית (ואילו
ספורט) עד כמה שהוא מסוגל בגלל שלושה דברים:
מחקרים בקרב אנשים עם מוגבלויות הראו שהפעילות הגופנית משפרת את הכושר הגופני ומונעת הידרדרות תפקודית. כמו כן, פעילות גופנית אירובית משפרת סבולת לב-ריאה ואימון כוח משפר את כוח השריר בקרב אנשים עם מוגבלויות גופניות. פעילות גופנית גם משפרת את התפקוד הגופני ומפחיתה את רמת המגבלה, אך לפעמים השפעת הפעילות הגופנית על התפקוד לא פחותה מהשפעת תרופות והתערבות רפואית.
בנוסף על כך, הוצלר וברק (2012) מציגים שתי דרכים לפיתוח מוטיבציה ושינוי הרגלי פעילות גופנית בקרב אנשים עם מוגבלות:
1. הריאיון המוטיבציוני
א. טרום הרהור- אין עדיין מוכנות לקבל את השינוי במהלך חצי השנה הקרובה. ב. הרהור- יש התחלה של הבנה בצורך בשינוי ומוכנות לאמץ אותו בטווח של חצי שנה. ג. הכנה לפעולת שינוי- יש כוונה והכנות מעשיות לנקיטת פעולה בתוך טווח של חודש. ד. פעולה לשינוי- במסגרתה נצפים שינויים משמעותיים בטווח של פחות מחצי שנה. ה. התמדה בשינוי- נצפים שינויים משמעותיים בטווח של מעל לחצי שנה.
2. פיתוח תחושת מסוגלות עצמית
א. התנסות עצמית בהשלמת משימות - התנסות מוצלחת שלנו מעלה את תחושת המסוגלות העצמית שלנו, ולהפך. ב. צפייה בהתנהגות של אחרים- כאשר אחרים, הדומים לנו, מבצעים פעילות כלשהי בהצלחה, תחושת המסוגלות העצמית שלנו עולה, ולהפך, אם ייכשלו תחושת המסוגלות שלנו תרד.
ג. שכנוע מילולי- שכנוע מילולי של אנשים אחרים, המתבסס על ניסיונם, גורם לאדם להאמין כי הוא בעל יכולת (או אי יכולת) לבצע משימה נתונה. השכנוע הוא גורם בעל השפעה בעיקר כאשר האדם המשכנע נתפס כבקיא בתחום השכנוע, או כאשר הוא משמעותי בעינינו, כמו הורים או מורים. לכן חשוב שהשכנוע המילולי יהיה מציאותי. ד. עוררות רגשית- לעוררות רגשית השפעה מתווכת על תחושת המסוגלות העצמית שלנו. היא גורמת לנו לשינויים פיזיולוגיים שיתווכו להגדלת תחושת המסוגלות העצמית לאחר הצלחה, ולהקטנתה לאחר כישלון.
קרייטמן (2013) מתייחס להישגיהם של הספורטאים הנכים וטוען שלמרות הירידה היחסית בהישגים שלהם בעשור החולף, צריך לציין את הישגיהם המרשימים עד כה בכל הטורנירים הבין-לאומיים שהשתתפו בהם. ויותר מכל, הם מעידים על היכולת של מי שהצליח בזכות תעצומות הנפש, כוח רצון והתמדה בלתי פוסקת להתגבר על מגבלות המהירות, התנועה והזמן ולהגיע משברון הגוף והייאוש אל פסגות ההגשמה העצמית והניצחון.
היפש (2012) מדבר על המשחקים האולימפיים של הנכים ואומר שכשהם החלו, ישראל נחשבה למעצמה. הגדרת הספורט כאמצעי לשיקום, בעיקר של נכי צה"ל, תרמה לכך שישראל הובילה בטבלת המדליות ואף אירחה את המשחקים, אך מאז מדינות העולם התקדמו. ספורט הנכים כבר לא כלי רק לשיקום, אלא זהו תחום הישגי לכל דבר, המדינות שמובילות את טבלת המדליות השקיעו כספים רבים והתמקדו בספורט הנכים כספורט הישגי ולא רק שיקומי והן גם משקיעות בתשתיות ובאמצעים טכנולוגיים. ישנה תקווה שהתמיכה הגדולה בארץ תתבטא בתקציבים ובהשקעה בספורט הנכים, בעיקר בתשתיות. דבר שבו עדיין יש קושי הוא תשתיות של בני נוער נכים, שלא מגיעים לספורט ויכולים להצליח בו. בכל העולם מטפחים את הספורטאים הפראלימפיים מילדות ובמדינתנו קשה להגיע לכל הקהלים. המודעות לכך אינה מספיק גבוהה בציבור וכדי להביא הצלחה לישראל, צריך להעלותה.
סיכום:
בסקירה מצאתי שישנם כמה סוגים של ספורט נכים ולכל אחד מהם מטרה וייעוד שונים. הספורט יכול לתרום להעלאת דימוי הגוף של הנכים, שבדרך כלל נמוך בגלל נכותם וגם למנוע מחלות כרוניות ולשפר את רמת העצמאות. בסקירה מוצגות דרכים לפיתוח המוטיבציה לספורט בקרב אנשים בעלי מוגבלויות ובנוסף, ישנו צורך להעלות את המודעות לספורט הנכים לארץ ולהעניק לו יותר תמיכה והשקעה.
דימוי גוף- מיכל יערון, איריס הרץ, ד"ר גיל גולדצויג
http://lauf.co.il/news_page.asp?news_id=16
ספורט הנכים בישראל
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13089
"ספורט הנכים הוא כבר תחום הישגי לכל דבר"
https://www.haaretz.co.il/sport/other/1.1820839
פעילות גופנית וספורט לאנשים עם מוגבלויות.
https://www.btl.gov.il/Funds/Documents/peilutGufanit.pdf
ספורט נכים, ספורט שיקומי וספורט רפואי
http://www.molsa.gov.il/CommunityInfo/Magazine/Documents/10-3-1989-HOTZLER.pdf